למה אנחנו חסרי ביטחון עצמי, בדיוק ברגע האמת?
אנשים רבים יודעים שהם שווים,אבל דווקא ברגע האמת, כשהם צריכים ביטחון עצמי, דווקא אז הוא נעלם להם.
רגע האמת
עובד בארגון רוצה להתבטא בישיבת צוות בתחום המומחיות שלו, אבל מוצא את עצמו נלחץ, עם דפיקות לב, חושש לגמגם ; איש הייטק מוצלח בן 35 רוצה להציע למישהי שעובדת איתו לצאת איתו, היא מוצאת חן בעיניו, ועשויה להיות אהבת חייו. אבל כשהוא ניגש להציע לה, הוא נתקף בתחושה שהוא לא שווה ולא אטרקטיבי, השנינות וההומור שלו נוטשים אותו; מטפלת ברפואה סינית רוצה לבקש הפניות ולהגדיל את הקליניקה, אבל כל פעם שיש הזדמנות, היא מרגישה לא נעים, הופכת חסרת אסרטיביות, ומרגישה מטפלת גרועה, שלא ראויה להפניות. היא מתכנסת בעצמה, לא מוציאה את המילים הנדרשות.
במצבים האלה אנחנו מוצאים את עצמנו מנושלים מכל התכונות הטובות שלנו.
תיאוריות יחסי אובייקט: האדם מרושש את עצמו
הוגים מתיאוריות יחסי אובייקט, זרם מרכזי בפסיכולוגיה הפסיכו-דינמית, משתמשים בביטוי "לרושש". הנפש מרוששת את עצמה מכל הדברים הטובים שבה, ואז האדם חווה את עצמו כריק, חסר יכולת, לא מוכשר וכו'
מוזר שנעשה דבר כזה לעצמנו, נכון?
תיאוריות יחסי אובייקט, רואות את האדם כשחקן בתוך מערכת יחסים. הוא שחקן על המגרש שבוחר בפתרונות מסוימים. הרבה פעמים הוא בוחר בפתרונות שמזיקים לו. והוא עושה זאת בלית ברירה, כדי להגן על עצמו. (המגרש הוא המימד הנפשי, שמשפיע על ההתנהלות במציאות).
אז למה שנבחר לרושש את עצמנו? כי אנחנו כנראה מאוד חוששים מלהרגיש שווים, ו"עשירים" בתכונות טובות. כל אחד והחששות שלו.
דוגמאות מהחיים
1. אישה במערכת יחסים שמקטינה את עצמה, כי היא חוששת שלא ירצו בה. בחוויה שלה אם היא תהיה עצמאית וידענית, ועשירה בדברים טובים, היא תישאר לבד. רק אם בן הזוג ירגיש החזק, הנותן, זה שיש לו, ושהיא תלויה במה שיש לו, רק אז הוא יישאר. הטוב שלה נחווה כמאיים, כמרתיע, כמרחיק.
2.עובד בארגון מקטין את עצמו בישיבות צוות, לא מתבטא לא מציע עצמו לתפקידים. הוא חושש שאם יתפוס מקום, יקנאו בו, ידברו עליו דברים רעים, יפגעו בו. החוויה שלו היא, שהטוב שלו גורר תוקפנות, ואז הטוב שלו ייהרס. בזה שהוא מרושש את עצמו, הוא בעצם מגן על הטוב מפני הרס, ומגן על עצמו מפני תוקפנות שקשה לו לשאת.
אלה שני הסברים אפשריים, כמובן שישנם גם אחרים.
נתראה בפסיכולוגי הבא,
עמית ורהפטיג-פסיכולוג קליני
